מה אסור לכלבים לאכול: שוקולד ואבקת קקאו, הממתיק קסיליטול, ענבים וצימוקים, בצל שום כרישה ושאלוט, אגוזי מקדמיה, אלכוהול ובצק שמרים, קפאין, עצמות מבושלות ותרופות אדם כמו פרצטמול ואיבופרופן. חומרת ההרעלה תלויה בכמות שנאכלה ובמשקל הכלב, אבל בחלק מהמקרים גם כמות קטנה מסוכנת. אם הכלב אכל משהו מהרשימה, התקשרו לוטרינר מיד ואל תחכו להופעת סימנים.
רוב ההרעלות בכלבים בבית לא קורות מרשלנות. הן קורות כי מישהו לא ידע שמשהו שגרתי על השולחן מסוכן, או כי הכלב הגיע לפח לפני שהספיקו לסגור אותו. הרשימה הזו קצרה מספיק כדי לתלות אותה על המקרר, ומפורטת מספיק כדי לדעת מה דחוף ומה פחות.
מה אסור לכלבים לאכול: הרשימה הקצרה
- שוקולד, בעיקר מריר ואבקת קקאו
- קסיליטול, ממתיק שמופיע גם בשם E967, במסטיקים ובממתקים ללא סוכר ובחלק מחמאות הבוטנים
- ענבים, צימוקים וסולטנה
- בצל, שום, כרישה ושאלוט, גם מבושלים, מיובשים או כאבקת תיבול
- אגוזי מקדמיה
- אלכוהול בכל צורה, כולל בצק שמרים שלא נאפה
- קפאין: קפה, שאריות קפה, תה ומשקאות אנרגיה
- עצמות מבושלות מכל סוג
- תרופות אדם, ובראשן פרצטמול ואיבופרופן
שני משתנים קובעים כמה זה חמור: כמה נאכל וכמה הכלב שוקל. אותה חתיכה שלא תעשה כלום לכלב של 35 קילו יכולה להיות אירוע אצל כלב של חמישה. כשמתלבטים, מתקשרים לוטרינר. שיחת טלפון עולה פחות מכל דבר אחר בסיפור הזה.
ארבעת המסוכנים באמת
שוקולד
הבעיה היא תאוברומין, חומר שכלבים מפרקים לאט מאוד. ככל שהשוקולד כהה יותר, כך הריכוז גבוה יותר: אבקת קקאו ושוקולד מריר הם החמורים, שוקולד חלב מתון יותר, ושוקולד לבן כמעט לא מכיל תאוברומין אבל עמוס בשומן ובסוכר. הסימנים הנפוצים הם אי שקט, הקאות, שתייה מרובה, דופק מהיר ובמקרים קשים רעד ופרכוסים.
קסיליטול
זה הפריט שהכי קל לפספס, כי הוא לא נראה כמו מזון מסוכן. קסיליטול גורם אצל כלבים לשחרור מהיר של אינסולין ולצניחת סוכר בדם תוך זמן קצר, ובמינונים גבוהים יותר גם לנזק לכבד. הוא נמצא במסטיקים ובסוכריות ללא סוכר, בחלק ממשחות השיניים ולפעמים בחמאות בוטנים דיאטטיות. תיק שנשאר על הרצפה עם חפיסת מסטיקים בפנים הוא תרחיש נפוץ יותר ממה שנדמה.
ענבים וצימוקים
ענבים, צימוקים וסולטנה עלולים לגרום לכשל כלייתי חריף. מה שהופך אותם למסובכים במיוחד הוא שאין כמות שידוע שהיא בטוחה, והרגישות משתנה מאוד בין כלב לכלב: יש כלבים שאכלו כמות גדולה ולא קרה להם דבר, ואחרים שהגיבו קשה למעט. לכן היחס אליהם הוא כאל מקרה חירום, גם אם הכלב נראה תקין.
בצל, שום וקרובי המשפחה
כל משפחת האליום פוגעת בכדוריות הדם האדומות ועלולה לגרום לאנמיה. בישול לא מנטרל את זה, ואבקת בצל או שום מרוכזת אף יותר מהירק הטרי. בפועל הסכנה מגיעה בעיקר משאריות: תבשיל, מרק, סלט או צלחת שנשארה בהישג פה. ההשפעה גם מצטברת, כך שטעימות קטנות שחוזרות כל יום הן בעיה בפני עצמן.
פחות מדוברים, לא פחות רציניים
- אגוזי מקדמיה. גורמים לחולשה בגפיים האחוריות, רעד וחום. לרוב זה חולף, אבל זה מצריך בדיקה וטרינרית.
- אלכוהול ובצק שמרים. בצק שלא נאפה ממשיך לתפוח בקיבה החמה ומייצר אלכוהול תוך כדי. זה שילוב של לחץ פיזי והרעלה.
- קפאין. כוס קפה שנשפכה היא בדרך כלל לא דרמה, אבל שאריות קפה טחון מהפח או כדורי קפאין הם סיפור אחר.
- עצמות מבושלות. הבישול הופך אותן שבירות, והרסיסים פוצעים או חוסמים.
- שאריות שומניות ומלוחות. מנה של בשר שמן או נקניקיות יכולה לעורר דלקת לבלב, ובמנות חוזרות זה גם מסלול ישיר לעודף משקל.
תרופות אדם, הסכנה שכמעט אף אחד לא סופר
חלק ניכר מהמקרים הדחופים בקליניקות הוא לא מזון בכלל אלא תרופות. פרצטמול ואיבופרופן רעילים לכלבים במינונים שנראים לנו זניחים, ותרופות מרשם רבות מסוכנות אף יותר. הכלל פשוט: לעולם לא לתת לכלב תרופה שנועדה לבני אדם, גם לא במחצית כדור ולא לשיכוך כאב, אלא אם וטרינר הורה על כך במפורש. תיקים, שידות ליד המיטה וקופסאות כדורים שבועיות שייכים למקום גבוה.
הכלב אכל משהו מהרשימה, מה עכשיו
- אל תחכו לסימנים. אצל חלק מהחומרים הנזק מתחיל הרבה לפני שרואים משהו מבחוץ.
- התקשרו לוטרינר שלכם או למרפאת חירום קרובה. זו שיחה של דקה שקובעת אם צריך להגיע ובאיזו דחיפות.
- שמרו את האריזה. הריכוז והרכיבים כתובים עליה, וזה בדיוק מה שהוטרינר צריך.
- העריכו כמות וזמן. כמה נאכל ולפני כמה זמן, גם אם זו הערכה גסה.
- אל תגרמו להקאה בעצמכם. הטריקים הביתיים לכך מסוכנים, ובמקרים מסוימים הקאה מחמירה את המצב. זו החלטה רפואית.
שום מאמר, וגם לא אפליקציה, לא מחליף בדיקה של וטרינר. המטרה כאן היא רק שתדעו מתי להרים טלפון.
למנוע זה קל יותר מלטפל
רוב המקרים חוזרים על אותם שלושה תרחישים: פח פתוח, אורחים שלא יודעים את הכללים, וילד שמאכיל מתחת לשולחן. פח עם מכסה כבד, כלל בית אחד שכולם מכירים ואיסור מוחלט על האכלה מהשולחן מכסים את רובם. בחגים ובאירועים שווה גם להגיד את זה בקול לאורחים, כי הם בדרך כלל בטוחים שחתיכת שוקולד אחת זו מחווה נחמדה.
שווה גם ללמד את הכלב פקודת עזיבה. כלב שמרפה ממה שמצא ברחוב או על הרצפה נהנה מהגנה אמיתית, בעיקר בטיולים שבהם הפיתוי מגיע מהמדרכה ולא מהמטבח.
איפה נבחתי נכנס
כשמשהו כזה קורה, מה שחסר בדרך כלל זה מידע מסודר: מתי זה קרה, מי היה בבית, ומה בדיוק אכל. ביומן הטיפול אפשר לתעד את האירוע ברגע שהוא קורה, כך שכשמגיעים לוטרינר יש תאריך ושעה ולא ניחוש. דרכון ה-QR מרכז את פרטי הכלב ואת פרטי הקשר לשעת חירום במקום אחד, ולוח המשמרות המשפחתי אומר בבירור מי היה אחראי באותה משמרת. זה לא מחליף וטרינר, וזו גם לא המטרה. זה פשוט חוסך את חמש הדקות שבהן כולם מנסים להיזכר.
כמה טיולים ביום כלב באמת צריך · כמה זמן כלב יכול להישאר לבד בבית · איך משיגים את נבחתי